עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

נושאים
הדרך להצלחה
עטופים באהבה


דרך בטוחה לאהבה


שירים מומלצים

לא יכולים להתגרש!

17/04/2012 21:50
סימה יולי
הגענו למצב שהמשפחה איבדה את מבנה המשפחה ונעשתה לשותפות. ובשותפות אני תמיד מסתכל אם כדאי לי או לא כדאי לי, ואז נכנסים ויוצאים. ולכן מתגרשים, ואפילו לא רוצים להיכנס לשותפות כזאת. זו עובדה. זאת אומרת, האגו שלנו שגדַל אומר לנו שלא כדאי לנו להיכנס לשותפות שנקראת "משפחה".

 

גם כלפי הילדים, בגלל האגו שלי אני לא מרגיש אליהם כל כך קרבה, אני לא מרגיש שהם נמצאים ממש כנשמה שלי, אלא יש להם חיים משלהם. הם נכנסים לחינוך כזה שהוא מאוד מאוד רחוק ממה שאני. ההבדל בין הדורות הוא כזה, שהם לגמרי מנותקים ממני, הם חיה אחרת ממני. הם מקבלים חינוך,יש להם אינטרסים אחרים. הם בשלהם מאוד רחוקים, כך שאני בקושי מבין מה שהם, איך שהם מדברים ובמה הם עסוקים ומה מושך אותם. הקשר בין הדורות נקרע.

כשאנחנו מגיעים במימדים של כדור הארץ למצבים, שאנחנו שונאים זה את זה, דוחים זה את זה, ויחד עם זה תלויים זה בזה. הטבע סגר אותנו כאן סביב כדור הארץ על פני הקרום הדק שלו, ואנחנו לא יכולים להתגרש, לברוח זה מזה. יוצא שמיום ליום אנחנו יותר ויותר תלויים זה בזה. אם פעם היינו רחוקים, ונכנסנו ליחסים טובים או רעים, אז מקסימום היינו הורגים זה את זה. היום לא, היום אם נתחיל כך, בזה נהרוג את כל העולם, נשמיד את הכל עם הנשק שלנו. זאת אומרת, אנחנו תלויים כולם בכולם גם בטוב וגם ברע.

וכאן זו בעיה גדולה מאוד, מפני שהאגו שלנו בינתיים הוא לא פוחת ולא מסכים לפשרות, הוא הולך וגדל ואנחנו לא נעשים יותר חכמים. אנחנו מפחדים שיחד עם הנשק הגדול מצד אחד, וקנאה, תאווה, כבוד, שליטה, אכזריות מצד שני, והשכל שנסתם מתוך השנאה ההדדית הזאת, אנחנו נגיע למצב שנוכל להשמיד את חיינו ממש, במימד הגלובלי.

אנחנו רואים שהטבע מביא אותנו להדדיות, לתלות ההדדית, וממנו אנחנו לא יכולים לברוח, לא כמו במשפחה שיכולה להתגרש. ואז מה עושים? אנחנו חייבים למצוא פיתרון. הפיתרון היחידי הוא מה שנקרא "שלום בית", בין כולם, בין כל העמים, בין כל המדינות, לא בללחוץ זה על זה, אלא רק לחייב בדבר אחד, בחיפוש ההשלמה. כנראה שזה הפיתרון היחידי, ומתוך הפיתרון הכללי הזה, שבו תלויים החיים שלנו, נראה איך ההתפתחות שלנו מחייבת אותנו לסדר את יתר הדברים שבעולם שלנו. לסדר את חיי החברה, שזה כמו במשפחה, את היחסים בינינו, מה צריך כל אחד ואחד כדי להשלים לאחרים, איזה חינוך אנחנו צריכים לתת לעצמנו לגדולים, וגם לקטנים, לדור הבא, שיהיה להם קל יותר להיכנס לעולם הטוב, לעולם הרך, לעולם החם.

 

יש הרבה מדענים שמדברים על זה, עד כמה שלפי המחקר שלהם העולם הוא עגול, בתלות ההדדית, ועד כמה שאנחנו לא יכולים לברוח מזה, אלא ההיפך, יותר ויותר נכנסים לשיתוף מרגע לרגע, מיום ליום. עד כמה שמסוכן במצב כזה לעסוק בפרוטקציוניזם, בבדידות, להתבודד, לבודד מדינה ממדינה, כי זה נגד התהליך שאנחנו עוברים מתחילת ההתפתחות שלנו כבני אדם עד היום הזה. וללכת נגד חוקי הטבע, שזו המגמה שאנחנו רואים בהיסטוריה שלנו, זה אף פעם לא מצליח, אלא ההיפך.

כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:

קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון
יקר בעינינו
"חצץ מביאים בשקים גדולים,

שעומדים ברחוב

ואף אחד לא רץ לגנוב אותם

ולתפוס מהם.

יהלומים לא מביאים בשקים,

ולא עוזבים כך סתם ברחוב.

וההבדל בין זה לזה הוא

עד כמה הדבר הזה יקר בעינינו.

אין מדד אחר".