כל שאנו יודעים על עצמנו ועל עולמנו הוא מה שנגלה לנו בתוך תוכנו מתוך התפעלות הפנימית מהטבע הסובב אותנו - התפעלות התלויה בתכונותינו ובחושים שלנו.
חוקרי הטבע מגלים, כי כל ברייה תופסת את הטבע בצורה שונה, בהתאם לחושיה ולרמת התפתחותה. אף האדם, לו היו חושיו שונים, היה תופס את העולם אחרת. אפשר אפוא לומר, כי אין אנו חיים במציאות קבועה ומוחלטת, המתקיימת גם מבלי להתחשב בתחושותנו, אלא המציאות כפי שאנו תופסים אותה קיימת רק בדמיוננו ובחושים שלנו. היא מצטיירת בנו כך ולא אחרת, משום שכך אנו מעבדים ובונים אותה בתוכנו בהתאם לתכונותינו הפנימיות.
חכמת הקבלה מלמדת, כי מחוץ לאדם יש רק כוח אחד הנקרא "האור העליון". תכונתו של כוח זה היא תכונת ההשפעה (כאן המקום לצין, כי המקובלים משתמשים במונח "השפעה" או "רצון להשפיע" במובן של נתינה או רצון לתת). האדם מרגיש את היחס שבין תכונותיו הפנימיות ובין תכונת ההשפעה, ויחס זה מצטייר בו כתמונת העולם שלו. מכאן מובן, כי אילו יכולנו לשנות את תכונותינו הפנימיות, היינו חשים מציאות אחרת בהתאם לשינוי הפנימי.
חוק הטבע הוא שכל נברא חש עצמו בטוב במידה שהוא נמצא באיזון עם הטבע הסובב אותו. מכאן שהמצב האידיאלי שלנו מסתכם בגילוי מקיף של תכונת הטבע הסובב אותנו ובהתאמתו לתכונה זו. במצב זה נרגיש, שאנו מתעלים מעל כל החסרונות והפגמים, מעל מכות הגורל, הייסורים, המחלות והמוות, שכן כל אלה אינם אלא סימנים לחוסר האיזון בינינו ובין הטבע החיצון.
אִם רַק תִשְמַע,
אִם רַק תִפְתַח אֶת הַלֵב,
אָז תַתְחִיל לְזַהוֹת,
שֶהוּא רוֹצֶה לְדַבֵּר אִיתְךָ,
שֶהוּא מְדַבֵּר אִיתְךָ.
שֶכּל מַה שֶעוֹבֵר לְךָ
בַּמוֹח וּבַלֵב,
גַם בְּךָ וְגַם מִסְבִיבְךָ,
זֶה הַכּל דִיבּוּר שֶלוֹ.
אַתָה לא שוֹמֵעַ
וְלא רוֹאֶה
וְלא מַרְגִיש כְּלוּם
חוּץ מִמֶנוּ.
אֵין שוּם דָבָר,
לא אֲנָשִים,
וְלא אַף אֶחָד,
אֶלָא רַק אִיתוֹ אַתָה מְדַבֵּר,
וְזֶה הַשָפָה שֶלוֹ.
הַבָּעַת הָעוֹלָם,
הַרְגָשַת הַמְצִיאוּת,
הַרְגָשַת הָעַצְמִי,
זֶה שְׂפַת הַבּוֹרֶא אִיתְךָ.
;){kind=link}