מתוך הכנס בנובוסיבירסק, שיעור מס' 1
חכמת הקבלה אומרת לנו: "עולמך תראה בחייך", תגלה אותו בחיים האלה. האדם נמצא בעולם הזה, בתחושות העכשוויות, בדרגת הדומם, הצומח והחי, כדי לעלות למדרגה הבאה, לדרגת ה"אדם" האמיתית. במילים אחרות, אנחנו חייבים להתקיים בעולם הזה 70-100 שנה (כמה שנקבע לכל אחד), כדי לפתח את עצמינו, לעלות להרגשת העולם הבא ולהמשיך להתפתח בו.
ההרגשה החדשה, התפיסה החדשה, הקיום החדש, כל מה שאנחנו רוכשים יחד עם החוש הנוסף ותפיסת העולם האחרת, זה נקרא העולם העליון. אליו אנחנו חייבים לעלות. ואז, מה שנתפס על ידי הגוף שלנו, פשוט יזוז הצידה, אנחנו נפסיק להרגיש אותו. הרי, הרגשות החזקים יותר תמיד מדכאים את הרגשות הפחות דומיננטיים. זה נכון גם לגבי הגוף שלנו: ברמת ה"חי" אני קוצץ שערות ולא מרגיש כאב. למה לא? מפני שהשיער זה דרגת הצומח, וכאשר אני נמצא ברמה יותר גבוהה, אני מתפטר מהם ללא כאב בכלל. כך קורה גם בעלייה לדרגה הבאה שלנו, דרגת ה"אדם".
הבעיה לעלות היא זאת שדוחפת אותנו קדימה. למעשה, אנחנו חיים בשביל זה. במשך כל ההיסטוריה של האנושות כך אנחנו התקדמנו, האגו דחף אותנו מאחור כדי שנתפתח עד המצב של היום, כאשר אנחנו רואים שהאדם, כביכול, השיג את הכול, אבל אין לו כלום.
לכן בעל הסולם מגדיר את חכמת הקבלה כגילוי הכוח העליון שמנהל את הכול, האחד, היחיד והמיוחד שקיים, כמובן, מחוץ לזמן, לתנועה ולמקום. כפי שאנחנו יודעים מהפיזיקה המודרנית, זה עולם אמיתי לחלוטין. אפילו אם הוא נעלם מההרגשה, הוא נגיש במחשבות, בשכל, במחקר.
להמשך לחץ כאן


